כשסבתא רבא שלי הגיעה לארץ היא גרה אצל אחותה חיה,ועברה מעבודה לעבודה. אחת העבודות שסבתא רבא שלי זוכרת שעבדה הייתה במפעל ליצור גזוז. ביומה הראשון לעבודה באה עם שמלה מגונדרת והמנהלים של המפעל חשבו שהיא מפונקת מאוד. אך, הוכיחה להם שלא, היא עבדה קשה מהבוקר עד הלילה והייתה מקבלת סכום כספי זעום של 13 אגורות ליום.
כל יום אחרי שיצאה מהעבודה, חיכה לה בחור צעיר שליווה אותה לביתה כל יום, הבחור הזה כיום סבא רבא שלי ז"ל. יום אחד סבא רבא שלי אמר לסבתא רבא שלי שאם היא לא מתחתנת איתו בהקדם האפשרי, הוא צריך להתגייס לבריגאדה היהודית . החתונה שלהם נערכה בחצר ביתה של חיה, בשנת 1942. סבתא רבא שלי מספרת שהשמלה בחתונה לא הייתה מפוארת במיוחד והועברה בין כמה בנות ביום חתונתן.
לאחר החתונה עברו סבא וסבתא רבא שלי, לדירה של דירה שניים וחצי חדרים ברמת יצחק שברמת גן. סבתי עבדה באותם ימים במפעל וקיבלה גם כן שכר זעום של 13 אגורות ליום. כמה חודשים אחר כך בתחילת שנת 1943 נולד בנם הראשון של סבא וסבתא רבא שלי ואחיו הבכור של סבי, יעקב בבית החולים הדסה בתל אביב. יום אחד קמה בעלת ביתם של בא וסבתא רבא שלי וסילקה אותם מביתה.
בשנת 1944 לאחר הסילוק, חיפשו דירה גם בתוך רמת גן, ולאחר חיפושים מצאו דירה קטנה בשכונה התימנית תל יהודה שברמת גן. הדירה עלתה 1000 לירות, מה שהיה יקר מאוד, ולכן סבא רבא שלי שמחה ז"ל נאלץ לעבוד ב שלוש עבודות: שמירה, עבודה בבית חרושת ובעבודות בניין. הבית בתל יהודה לא היה גמור לגמרי וסבא וסבתא רבא שלי בנו שירותים באופן עצמאי. השירותים היו בנויים כבור מחוץ לבית, והבור היה מוקף בגדר כדי שלא יכלו לראות. בשכונה כולה לא היה חשמל וזרם חלש מאוד של מים מה שהקשה עליהם מאוד.
בשנת 1947 נולד סבי יאיר בבית החולים הדסה בתל אביב. בימים האלו שיפצו סבא וסבתא רבא שלי את דירתם. ובשנת 1948 נולד משה ז"ל אחיו הצעיר של של סבי.
סבתי(רבא) אסתר מספרת על הפרנסה בשנות הארבעים בעת המנדט הבריטי
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה